<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן מ"ג</h1>
<h2>דף כג:</h2>
שאלה אם דנים גוד או אגוד בשטרי חוב שיש לשני אחים בירושה, שירשו שטרי חוב מאביהן על גוים או על ישראל, או לא דיינינן אלא במידי הראוי להשתמש. תשובה ברור הוא שלא אמרו דין גוד או אגוד (אלא) בשיעבודים. וכמדומה דאפילו במשכונא לא, ואף על פי שהמשכונא עשויה להשתמש. דלא אמרו אלא במה שאין ראוי ליחלק ולא אפשר להם בחלוקה לעולם, אבל במשכונא שאין גופה של משכונא שלהם אלא לשיעבוד בעלמא ועומדת היא ליפדות, הרי המעות ראויים ליחלק וכשבא זמנה ויגבו יחלקו. וענין גוד או אגוד כמדומה שזה פשוט כפירוש רש"י ז"ל [ב"ב י"ג ע"א], קוץ לי דמים וקנה לך חלקי או [א]קוץ לי דמים ואקנה חלקך. וכיון שהרב ז"ל תולה הדבר בקיצת דמים, אלמא סבירא ליה שהכל תלוי בקיצת דמים, ושזה יכול להעלות בדמים ולומר קנה לך בסך זה חלקי ואף על פי שאינו שוה לו או אני אקנה. והכי משמע מלישנא (דמתניתין) [דמתניתא] דאיתא פרק השותפים [שם י"ג ע"ב], דקתני זה הכלל כל שאילו יחלק ושמו עליו חולקים ואי לא מעלין אותו בדמים, וזהו גוד או אגוד, אלמא אפילו בעלוי הוא. מיהו כתב הרמ"ה ז"ל דדוקא אם בא לעלות על דמיו שומעין לו אבל לפחות מדמיו אין שומעין לו, שאם אתה אומר כן עשיר ועני שהניח להם אביהם מידי דלאו בר חלוקה, הרי עשיר אומר לעני תנה לי פחות מדמיה או אני אתנם, והוא יודע שלרש אין כל ואין לאל ידו ליקח אותה אפילו שוה מאתים במנה, וימצא העשיר לוקח על כרחו דעני בפחות מדמיו, ואם אתה אומר כן לקתה מידת הדין. וכן דעת גדולי הראשונים כפירש"י ז"ל וכהרב ברצלוני והרמב"ם ז"ל [פ"א משכנים ה"ב] וכן משמו של ר"י. אבל יש חולקים בדבר ואומרים דבין בפחות בין ביתר לא מצי אמר ליה גוד או אגוד, דאפילו ביתר אמר ליה לא בעינא למיקני ביתר מכדי דמיו, אלא שמין הדבר בבית דין ומי שרוצה ליתן שויו נוטלו, אבל להעלותו בדמים לא. ומפרשים גוד או אגוד, לשון משיכה כדמתרגמינן [שמות י"ב] משכו נגודו. ומה ששנינו [ב"ב שם] מעלים אותו בדמים, לאו דוקא מעלים דמצינו לשון עלוי בשומת בית דין, כדתנן [ערכין כ"ג ע"ב] המקדיש נכסיו מעלין לו תפילין, והכא לא שייך למימר עלוי אלא שמין תפילין קאמר. ונראה דאי נמי (מפרש) [נפרש] גוד מלשון משיכה אכתי מצי למימר כפירש"י ז"ל, ודוק.
